תיבת נח

אסור אף לערבב בין בדים שונים (המילה המקראית המתארת זאת היא "שעטנז"), מכיוון שלכל דבר היכולת והסגולה הייחודית לו.
עיקרון זה מסַפּק לחכמי המדרש הסבר לכך שהמבול הכחיד את הארץ כולה, מאדם ועד חיה. המדרש מציע כי החטאים של ערבוב סוג אחד עם סוג אחר נעשה על ידי כולם. הכול קלקלו מעשיהם – בני האדם, בעלי החיים ואפילו האדמה עצמה חטאה, על ידי כך שערבבה סוגי זרעים:

נדמה שמופיע כאן סיפור בעל זיקה מיתולוגית לעולם סיפורי שבו האלים חוטפים להם נשים אנושיות, ומזיווגם נולדים ילדים חצי אלים, הרקולס לדוגמה.

ישנם מדרשים אשר בדומה למיתולוגיות שונות רואים בנפילים אנשים בעלי שלמות, גיבורים (כפי שהם מכונים בפסוק ד).
אך מנגד, ישנם מדרשים שטוענים כי הצמדת סיפור המבול לסיפור הנפילים אינה מקרית, וכנראה על ידי כך מובעת העמדה המקראית שאינה רואה בחיוב זיווגים היוצרים בני כלאיים חצי אנושיים וחצי אלוהיים, למשל:

כדאי לשים לב לכך שכנראה מעשי החמס וההשחתה אינם נעשים רק כלפי בני אדם, ולכן נאמר שהארץ מלאה חמס, כלומר, כל דבר עלי אדמות נפגע מפעולת האדם – החי, הצומח, הקרקעות ומקורות המים.
לפי הפרשנות המסורתית המקובלת, בני האדם חטאו במעשים בין אדם לחברו, ובחרו לפעול ברוע, על אף פי שבגן עדן למדנו כי ניתנה להם האפשרות לבחור בין טוב ורע. כלומר, באופן מודע בחרו בני האדם לפעול באופן בלתי מוסרי, בניגוד לציפייה של אלוהים מהם.
פרשנות אחרת, שאפשר להבינה בהקשרים מודרניים יותר, בביטוי "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" הכוונה היא לא רק לפגיעה של אדם בחברו, אלא גם בהשחתת הארץ, העולם. בני האדם זלזלו בבריאה האלוהית, בכדור הארץ. הם חמסו וגנבו ממשאבי העולם, והתנהגו כאילו הכול בו הוא שלהם לעשות בו כרצונם, ושכחו שהעולם ניתן להם למשמרת.

פרשנים וחוקרים מתחבטים בסוגיה זאת כבר שנים רבות, ועדיין אין פתרון חד משמעי. רש"י עומד יפה על המחלוקת ומפרש: "בדורותיו – יש מרבותינו דורשים אותו לשבח: כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום".
כלומר, אפשרות אחת היא שנֹח היה הכי צדיק אי פעם, אפשרות אחרת היא שהיה צדיק באופן יחסי לדור שבו הוא חי, ואפשרות שמשתמעת ממנה היא שאילו דורו היה צדיק אז נח היה פי כמה וכמה. בקיצור, הכול יחסי.

ברויגל נהג לצייר את עולם הטבע שהכיר מסביבתו, כלומר, חיות האופייניות לאירופה. אך כיצד ידע לצייר פיל? מסתבר שברויגל מונה לצייר החצר בבריסל בשנת 1609, וזכה להיחשף לאוסף הפוחלצים של מיני חיות מכל העולם שהיה בארמון. כך צייר בוריגל בעלי חיים שונים שעומדים לעלות לתיבת נח, גם כאלו שבתקופתו עוד לא נראו באירופה, בתקופה שלפני הקמתם של גני חיות, כגון פיל או גמל.

ביכולתכם "להיכנס" בעצמכם אל תוך הציור ולהגדיל חלקים שמעניינים אתכם ולשים לב מקרוב לפרטים שבו. התבוננו היטב בציור – מה מוקד הציור למיטב הבנתכם? (רמז: שימו לב היכן תיבת נח ממוקמת, מה כותרת הציור)

נֹחַ
מתי כספי ושוקולד מנטה מסטיק
מילים: יורם טהרלב
לחן: מתי כספי
ישנם עוד שלושה ביצועים לשיר זה

נֹחַ – לֹא שָׁכַחְנוּ אֵיךְ בַּגֶּשֶׁם וּבַסַּעַר
נֹחַ – לַתֵּבָה אָסַפְתָּ אֶת חַיּוֹת הַיַּעַר.
שְׁתַּיִם, שְׁתַּיִם מִכָּל מִין
הָאַרְיֵה וְהַמָּמוּתָה, הַגָּמָל וְהַשִּׁבּוּטָה
וְגַם הַהִיפּוֹפּוֹטָם.
אֵיךְ פָּתַחְתָּ אֶת הַצֹּהַר
וּמִתּוֹךְ הַתְּכֵלֶת הַלְּבָנָה
בָּאָה הַיּוֹנָה.

נֹחַ – כַּמָּה זְמַן נַמְשִׁיךְ לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם?
נֹחַ – כָּל הַחַלּוֹנוֹת סְגוּרִים כִּמְעַט חָדְשַׁיִם.
וּכְבָר אֵין לָנוּ אֲוִיר
לָאַרְיֵה וְלַמָּמוּתָה לַגָּמָל וְלַשִּׁבּוּטָה
וְגַם לַהִיפּוֹפּוֹטָם.
פְּתַח לְרֶגַע אֶת הַצֹּהַר
וְאֶל תּוֹךְ הַתְּכֵלֶת הַלְּבָנָה
שְׁלַח אֶת הַיּוֹנָה.

נֹחַ – מָה אַתָּה דּוֹאֵג, הֵן כְּבָר חָדַל הַגֶּשֶׁם
נֹחַ – פְּתַח אֶת הַחַלּוֹן, אוּלַי הוֹפִיעָה קֶשֶׁת
וְיִרְאוּ אוֹתָהּ כֻּלָּם
הָאַרְיֵה וְהַמָּמוּתָה, הַגָּמָל וְהַשִּׁבּוּטָה
וְגַם הַהִיפּוֹפּוֹטָם.
פְּתַח לְרֶגַע אֶת הַצֹּהַר
וְאֶל תּוֹךְ הַתְּכֵלֶת הַלְּבָנָה
שְׁלַח אֶת הַיּוֹנָה.

נֹחַ – הַיּוֹנָה כְּבָר שָׁבָה עִם עָלֶה שֶׁל זַיִת
נֹחַ – תֵּן לָנוּ לָצֵאת וְלַחֲזֹר לַבַּיִת
כִּי כְּבָר נִמְאַסְנוּ זֶה עַל זֶה
הָאַרְיֵה עַל הַמָּמוּתָה, הַגָּמָל עַל הַשִּׁבּוּטָה
וְגַם הַהִיפּוֹפּוֹטָם.
פְּתַח לְרֶגַע אֶת הַצֹּהַר
וְנָעוּף לַתְּכֵלֶת הַלְּבָנָה
כָּךְ עִם הַיּוֹנָה.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם

זהו מבנה תת־קרקעי שנבנה בנורווגיה, ומטרתו לשמור על מגוון הזרעים בעולם, בעיקר צמחי מזון, למקרה של אסון טבע או אסון מעשה ידי אדם. ההערכה היא כי הכספת יכולה להכיל עד כ־4.5 מיליון דוגמאות, וכי אפשר יהיה לשמר בה זרעים של רוב צמחי המזון במשך מאות שנים ואחדים מהם אף במשך אלפי שנים.

בסיפור המבול אלוהים מצווה על נח להעלות לתיבה מכל מיני החי, וכן סוגים של מזון שנועדו להזין אותו. נאמר שהתיבה נבנתה מעצי גופר (כנראה עצים עמידים במיוחד) המרוחים ב"כופר", כנראה זפת, המונע חדירת מים אליה. חישוב של מידות התיבה, על פי הכתוב בפסוק טו, לפי המידות המקובלות בישראל כיום מראה כי מידותיה היו כ־150 מטרים, רוחבה כ־25 מטר, וגובהה כ־15 מטרים (גובה בניין בן חמש קומות).
תהיות שונות בנוגע לתיבה הטרידו פרשנים רבים לאורך הדורות, כגון: כיצד הכילה התיבה מינים רבים של בעלי חיים, גדולים כמו הפיל או מסוכנים כמו הנמר, וכיצד הסתדרו כולם בשלום? הפתרונות לנח…

היצירה נכתבה על שנים עשר לוחות, שחלקים מהם נמצאו.
פיענוח קטע מהלוח האחד עשר חשף את קורותיו של אֻתַ-נַפִּשְׁתִּם, בן דמותו של נח המקראי.
על פי המסופר בלוח זה, האלים הגדולים, ובראשם אלוהי השמיים אַנֻ ואלוהי הרוח אֵנְלִל, החליטו להביא מבול שיִמחֶה את כל האנושות. אל החוכמה אֵאַ החליט לגלות את ההחלטה לבן חסותו האנושי אֻתַ-נַפִּשְׁתִּם, על אף שנשבע לא לגלות את הדבר לבני האדם. הינה חלק מאזהרתו לאֻתַ-נַפִּשְׁתִּם:

"החרֵב ביתך, בנה ספינה!
עזוב רכושך, בקש חיים!
מְאַס בחפצים, חלֵץ חיים!
העלה לתוך הספינה זרע מכל חי!".

אֻתַ-נַפִּשְׁתִּם ביצר את הספינה, אטם אותה וצייד אותה במזון רב. כשהושלמה המלאכה הוא העלה לספינה את כל רכושו, את בני משפחתו וכן בעלי חיים ובעלי מלאכה.

[עד] שקיעת [השמש], הספינה גמורה.
[היות שהעלייה לספינה] קשה,
הביאו קרשי כניסה למעלה ולמטה.*
[הקרשים הגי]עו עד שני שליש (מגובהה).
[כל מה שהיה לי] העמסתי עליה:
כל מה שהיה לי בכסף העמסתי עליה;
כל מה שהיה לי בזהב העמסתי עליה;
כל מה שהיה לי מזרע כל חי [העמסתי] עליה.
העליתי לתוך הספינה כל קרובי משפחתי.
חיית הבר, חיית השדה,
ואף אומנים – כולם העליתי.
(מתוך: עלילות גלגמש. © כל הזכויות שמורות לד"ר ישראל חגי מהוצאת ח"י, ראשון לציון, 2003 ולמתרגם פרופ' אליעזר (אד) גרינשטיין, עמ' 76- 86)

תהיות מוסריות עולות אך נותרות ללא תשובה: כיצד בחר נח מי יעלה ומי לא; מה הרגישו האנשים הנותרים מאחור, האם ידעו? כיצד הרגישו אלה שבתיבה כלפי הנשארים מאחור? ועוד ועוד שאלות מטרידות.